את האימון הפונקציונלי כבר לרוב לא צריך להציג והוא הפך למטבע לשון שלא בטוח מה המשמעות האמיתית שלה, אבל רובנו כבר יודעים מה נופל תחת הקטגוריה הזאת. אימוני סטודיו בעצימות גבוהה, אימוני קרוספיט, סקווטים, שכיבות סמיכה, עליות מתח ועוד… כל אלה מוגדרים בשנים האחרונות תחת הכותרת של אימון פונקציונלי, כזה שאמור לשפר את התנועות המורכבות של חיי היום יום, דחיפה, משיכה, הרמת חפצים ועוד.
האימון הפונקציונלי גם מתאפיין בהספק רב בזמן קצר: בתוך שעה של אימון ואף פחות ניתן לעבוד על מספר רב של אלמנטים ועל קבוצות שריר רבות בזכות התנועות החופשיות שדורשות קורדינציה, יציבות, שליטה בשרירי ליבה, וכל זה בזמן שהדופק הולך ומטפס.
כל אחד מאיתנו מפתח תבניות תנועה שונות בחיים המתאימות לחייו, הישענות על צד מסויים, שינה בעיקר על צד אחד, שימוש נרחב ביד החזקה לעומת החלשה, לא חסרות דוגמאות. לכן, משהו שחשוב לתת לו דגש בזמן האימון הוא עבודה יונילטרלית, כלומר, תרגול חד צדדי, כדי לתקן חוסר איזונים בכח, בשליטה ובטווחי התנועה. יצירת איזון מחדש יכולה למנוע חולשות שנוצרות עם החיים ובאות לידי ביטוי באי נוחות ואף פציעות.
הגדלת טווחי התנועה הפעילים שלנו היא מטרה ראשונה במעלה והיא בעצם ״מחסנת״ אותנו מפני נקודות תורפה שעלולות להיווצר מתבניות תנועה לא מאוזנות ובטווחים חלקיים.
טווחים פעילים הם בעצם היכולת שלנו להשתמש בטווח התנועה בשליטה לכל אורכו, להגיע לטווח מסויים אך גם לחזור ממנו בשליטה וכאן היתרון הגדול שלהם במניעת פציעות וכאבים- צמצום האזורים שבהם המפרק מתמודד לבד עם עומסים בלי תמיכה מהמערכת השרירית.
אז לא חסרות סיבות למשיכה לכיוון האימון הפונקציונלי: אתגר, שילוב של כח וסיבולת, יעילות בזמן, ושליטה תנועתית נרחבת. עם זאת, צריך גם להקפיד על שיפור אמיתי בפונקציונליות ובתפקוד היומיומי וזאת נשיג אם ניתן דגש לאיזון השליטה והכח בין הצדדים תוך הגדלת הטווחים הפעילים.
