ככל שהמודעות לתזונה בריאה ונכונה עולה, כך עולה גם המודעות לעולם הצומות והיתרונות הבריאותיים שלו.
סילוק רעלים, חיזוק המערכת החיסונית, התייעלות הגוף בייצור אנרגיה ממאגרים וכמובן הפנאי שהגוף מקבל כדי לטפל בבעיות ותחלואות שלא זוכות לטיפול כשעומס העיכול (הפעולה הכי תובענית אנרגטית) הוא בלתי פוסק…
אבל לצום יש רמות שונות ולעיתים המילה צום מכניסה את חלקנו כבר לסטרס וחרדה קיומית, למרות שפיזית רובנו יכולים להסתדר בלי אוכל בקלות זמן רב.
מושג שהולך וצומח הוא הצום לסירוגין, מושג שיכול ליצור בלבול ועדיף אם ייקרא- מנוחת עיכול.
מנוחת עיכול זה פשוט הזמן שאנחנו מאפשרים לגוף בין סיום האכילה ביום אחד לתחילת האכילה ביום שאחרי. רובנו גם ככה בלילה ישנים ולא אוכלים וכל העניין כאן הוא לנסות לייצר יותר שעות שבהן אנחנו לא אוכלים מאשר שעות שכן.
לדוגמא אם סיימתי לאכול ב20:00 היום, מחר לפחות עד 8:00-8:30 לא לאכול ולא לצרוך גם נוזלים המכילים אנרגיה (מים אפשר וגם קפה בלי סוכר או חלב למי שצריך).
למנוחה זו יש יתרונות רבים ואפשר גם להגדיל בהדרגה את מספר השעות אחרי שמתרגלים. שינה טובה יותר, עלייה ברגישות לאינסולין שכה חסרה בתזונה של ימינו, יעילות בצריכת אנרגיה משומן ועוד יתרונות רבים, אבל מעבר לכל היתרון הגדול ביותר אולי הוא יצירת מסגרת, כזאת שלא בנויה מחוקים וכללים שאינם מובנים לנו אלא פשוט מסגרת שמכבדת את הגוף והצורך שלו במנוחה והתאוששות גם מפעולות העיכול התובעניות.
כשיש מסגרת, גם אם לפעמים חורגים ממנה, קל יותר לשמור על סדר בתזונה, קל יותר לתכנן קדימה, קל יותר לשלוט בכמויות הכלליות של הצריכה וקל יותר להגיע לתוצאות שאנו שואפים אליהן, הן בבריאות והן בנראות.
אז אם הייתי יכול לתת לכם עצה אחת, זה לא היה קרם הגנה, אלא מנוחות עיכול ובעיקר להרחיק את האכילה מזמן השינה. לאכול מוקדם ארוחה אחרונה אם אפשר וכשקמים בבוקר לא לרוץ לארוחה ישר.
